1968 שגריר ישראל בארצות הברית
בתחילת 1968, לאחר 27 שנות שירות צבאי, פשט יצחק רבין את מדיו והתמנה לתפקידו האזרחי הראשון: שגריר ישראל בארצות הברית. שנת כהונתו הראשונה עמדה בסימן הבחירות לנשיאות ארצות הברית, ורבין ניצל אותה ללימוד מנגנוני הממשל האמריקני, היכרות עם אנשיה הבולטים של התקשורת האמריקנית ולפיתוח קשרים עם הקהילות היהודיות וראשי הארגונים היהודיים החשובים.
בניגוד למסורת של תמיכה יהודית במפלגה הדמוקרטית, תמך רבין בגלוי בריצ’רד ניקסון, המועמד הרפובליקני לנשיאות. היכרות קודמת שהיתה לו עימו, ומעקב אחר עמדותיו במערכת הבחירות, חיזקו את הערכתו כי ניקסון יהיה בעל ברית טוב יותר לישראל. ניצחונו של ניקסון ובחירתו של הנרי קיסינג’ר לראש המועצה לביטחון לאומי יצרו את התנאים להישגיו הגדולים של רבין כשגריר: למרות המתח הרב שנוצר בתקופה זו בין ישראל וארצות הברית, סביב תוכניות הממשל להסדרים במזרח התיכון שישראל התנגדה להן, הצליח רבין לטפח יחסים מיוחדים בין שתי המדינות. פעילותו למען הסכמת ממשלת גולדה מאיר להפסקת אש בתעלת סואץ תרמה לביטול האמברגו האמריקני על משלוח מטוסי פנטום לישראל.
בספטמבר 1970 ביקש ניקסון מישראל, באמצעות רבין, לסייע לחוסיין מלך ירדן לסכל ניסיונות סוריים ופלסטיניים לאיים על שלטונו. רבין תמך בבקשה ופעל לשכנועה של ראש הממשלה להיענות לה, גם במחיר מלחמה עם סוריה. חוסיין הצליח, בסופו של דבר, לדכא את המרד בכוחות עצמו, אך נכונותה של ישראל לסייע לו חיזקה מאוד את שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית, הגדילה את הסיוע הכלכלי ושיפרה את יחסי המלך עם ישראל.
כמו קודמה, לוי אשכול, ראתה גם גולדה ברבין שגריר בעל מעמד מיוחד ופתחה בפניו ערוץ תקשורת ישיר.
במחצית השנייה של כהונתו ביסס רבין את מעמדו כדיפלומט וכמועמד לתפקידים פוליטיים בכירים בישראל. הוא למד להוקיר את הדמוקרטיה האמריקנית ואת הישגי הכלכלה החופשית. קשריו עם ראשי הממשל וכן עם הקהילות היהודיות התרחבו והוא זכה להוקרה רבה.
מותו של נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר, ב-1970, ובחירתו של אנואר סאדאת לתפקיד שינו את המציאות הפוליטית במזרח התיכון. הממשל האמריקני ראה בכך חלון הזדמנויות לקידום הסדרים בין ישראל לשכנותיה והגביר את פעילותו להשגת הסכמי ביניים. רבין תמך ברעיון ההתקדמות לשלום בשלבים והיה ער לסיכויים הטמונים בהצעותיו של סאדאת להסדר עם ישראל. הוא האמין כי נסיגת צה”ל לעומק סיני ופתיחת תעלת סואץ יפתחו פתח להסדר עם מצרים ובתוך כך יחזקו גם את הברית עם ארצות הברית. הוא התריע בפני הממשלה כי סירובה לקבל את התכנית האמריקנית, תוביל להסכם כפוי או אף להתלקחות מחודשת. אך ממשלת גולדה דבקה בעמדותיה.
מערכת הבחירות לכנסת השמינית עמדה בפתח, ורבין הביע את רצונו לחזור ארצה.
במארס 1973, לאחר חמש שנות כהונה כשגריר, חזר יצחק רבין לארץ והצטרף למפלגת העבודה. לקראת הבחירות בדצמבר הציבה אותו “הוועדה המסדרת” של המפלגה במקום העשרים ברשימה בראשותה של גולדה מאיר. כחודש וחצי לפני הבחירות הצפויות התברר כי ישראל אינה עומדת בפני מערכת בחירות כי אם בפני מלחמה.
ב-6 באוקטובר 1973 פרצה במפתיע מלחמת יום הכיפורים. בפעם הראשונה מזה שנים היה רבין ללא תפקיד או סמכות. נסיונותיו להיספח למפקד זה או אחר לא צלחו. ביום הרביעי למלחמה קיבל את הצעתו של שר האוצר, פנחס ספיר, לעמוד בראש “מלווה חירום” לגיוס כספים להוצאות המלחמה.
