1949 – שירותו בצה”ל

בנובמבר 1949 מונה יצחק רבין למפקד בית הספר למפקדי גדודים. רבים ממשתתפי קורס המג”דים הראשון היו יוצאי הפלמ”ח, שרבין שכנעם להמשיך ולמלא תפקידי פיקוד בצה”ל וכך לשמר את רוח הפלמ”ח וערכיו. הצלחתו של רבין בתפקידו פתחה בפניו את מסלול הקידום בצה”ל. 

בראשית 1951 התמנה לראש מחלקת מבצעים באגף המטה הכללי. בתקופה זו התבלט כאיש מטה מובהק, המכיר כל פרט בתחומי טיפולו הרבים, והיה לשותף בכיר בעיצוב תורת הביטחון של צה”ל. 

כמועמד לתפקידי פיקוד בכירים נשלח בנובמבר 1952 לאנגליה, ללימודים בבית הספר לקציני מטה של הצבא הבריטי. ב-1953, זמן קצר לאחר שחזר ארצה, מונה על-ידי הרמטכ”ל החדש, משה דיין, לראש אגף ההדרכה. בתפקיד זה פעל לשילוב הניסיון שנצבר בפלמ”ח ובצבא הבריטי כאחד, הקים את תשתית ההדרכה בצה”ל, היה ממקימי בית הספר לפיקוד ולמטה (פו”ם) וקבע סטנדרטים חדשים לחינוך המפקדים.

ב-1956 מונה לאלוף פיקוד צפון והיה אחראי, בין היתר, על ביצור השליטה הישראלית בשטחים המפורזים בין ישראל לסוריה, על שמירת חופש הדיג הישראלי בכנרת ועל הגנת היישובים הנתונים להפגזות. במהלך מלחמת סיני נותר בצפון והכין את הכוח הנתון לפיקודו לקראת אפשרות של פתיחת חזית נוספת. 

בינואר 1958, משנבחר חיים לסקוב לרמטכ”ל וצבי צור לסגנו, חש רבין שקידומו נבלם ותכנן לצאת סוף-סוף ללימודים, אך לא כך היה. באפריל 1959 שודרו ברדיו בטעות שמות יחידות שנקראו להשתתף בתרגיל צבאי. הפרסום גרם לבהלה בציבור בישראל ולגיוס חירום בצבאות מצרים וסוריה. בעקבות המחדל, שזכה לכינוי “ליל הברווזים”, הודח ראש אג”ם מתפקידו ורבין מונה לתפקיד.