1948 – עצמאות
מפקד במלחמת העצמאות
ב-29 בנובמבר 1947 החליטה עצרת האו”ם על חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית. היהודים קיבלו את ההצעה, ערביי ארץ ישראל דחו אותה ופתחו בהתקפות על מטרות יהודיות על מנת לסכלה. החלה מלחמת העצמאות.
כקצין המבצעים של הפלמ”ח והממונה על התיאום בינו למטה הכללי, עסק רבין בעיקר בתגבור כוח הפלמ”ח בנשק ובכוח אדם ובאבטחת הדרך לירושלים, שהיתה נתונה להתקפות בלתי פוסקות מתוך הכפרים הערביים שהיו פזורים לאורכה.
בראשית אפריל 1948 צורף לכוח “הראל”, ותוך זמן קצר מונה למפקד מטה “הראל”. הוא התריע בפני הקו המתגונן שננקט בהעברת השיירות לירושלים וקרא לפעילות התקפית מול הכפרים המשמשים בסיסים לתוקפי השיירות. במהלך אותו חודש הוקמה חטיבת “הראל” ורבין, בן ה-24, מונה למפקדה. ארבעה ימים לאחר מכן הוחלט על מבצע “יבוסי” שנועד להשתלט על ירושלים מיד עם הפינוי הבריטי. בקרבות המרים בתוככי העיר ובפריצת הדרך אליה נהרגו עשרות מחייליו. ב-14 למאי 1948, ביום הכרזת המדינה, שהה רבין עם כוחותיו המותשים במשלט הפיקוד שליד מעלה החמישה.
ב-11 ביוני נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה במלחמה, בחסותה נפרצה דרך עוקפת לירושלים, “דרך בורמה”, בהשתתפות אנשי חטיבת “הראל”, והוקל המצור על ירושלים. ב-9 ביולי החל “מבצע דני” לכיבוש לוד ורמלה. יצחק רבין שימש קצין המבצעים וסגנו של מפקד המבצע, יגאל אלון. מראה שיירות הפליטים המגורשים מביתם על מטלטליהם הותיר רושם קשה על חיילי צה”ל.
