"רק עשרים דקות של טיסה"

פתיחת ועידת עמאן, 29 באוקטובר 1995

הגעתי לכאן לפני שעה קלה מירושלים, ואני חוזר אל ביתי שם בעוד שעות אחדות. רק עשרים דקות של טיסה מפרידות בין עמאן וירושלים, רק עשרים דקות –  וארבעים ושמונה שנים. היסטוריונים ישאלו פעם אם ולמה היה צורך להמתין ארבעים-ושמונה שנים, כדי לעשות את עשרים הדקות הללו. ואנחנו –  אנחנו היום, כאן, בעמאן –  מנסים יחדיו לגבור על פערי הזמן, על העבר עם משקעיו המרים, לגבור על השעון הרץ קדימה. עד עכשיו השקענו הרבה דם, הרבה זמן והרבה כסף במוצר חיוני אולי לחיים, אף שאין בו תועלת לרווחת אזרחי המדינות כולן. השקענו במלחמות. מהיום אנו נתבעים להשקיע בשלום. אינני חירש ואינני עיוור. עוד לפנינו מכשולים. עלינו לגבור, בשני הצדדים, על מחסומים פסיכולוגיים, על שנות דור של איבה, אבל במזרח התיכון הישנוני, שהכול הולך בו לאט לאט, נשתדל למהר גם כדי להרוויח את הזמן הרב שהפסדנו, גם מכיוון שהעולם כולו אינו מחכה לנו: הוא רץ קדימה. בכלכלה של ימינו, דריכה במקום היא פיגור גדול. כולנו היום, כאן, בעמאן, על קו הזינוק. שמענו את יריית הזינוק. שמענו את יריית הזינוק ואנו יוצאים אל הדרך.

גבירותיי ורבותיי, השלום במזרח התיכון מחייב אותנו לחשוב אחרת, לדבר אחרת, לעשות אחרת. כל המאמצים, כל המעשים, כל התוכניות וכל הדיבורים חייבים להתמקד מעתה ולהבא בכלכלה ובאיכות חיים. אנו חבים זאת לאזרחי המדינות שאותם אנו מייצגים כאן, חיים חדשים –  ללחום בבערות ובעוני, לגבור על בעיות המים המשותפות לכל המזרח התיכון, לייצר, למכור, לשווק וגם להרוויח.  אף אחד לא יבוא לכאן בגלל עינינו היפות. כולם רוצים להרוויח. היו ספקנים שטענו שאחרי ועידת קזבלנקה שוב יחזור האבק לכסות את פני המזרח התיכון. מאות נציגי החברות הגדולות וה- Multinationals, שפקדו את האזור בשנה האחרונה ושנוכחים כאן, הם הוכחות להצלחת התהליך שהתחלנו אותו בקזבלנקה. ארבעת הגורמים האזוריים השותפים בתהליך השלום  –  ירדן, מצרים, הפלסטינים וישראל –  הוכיחו בגרות ושיתוף פעולה יוצא מן הכלל בהתגברם על פני משקעים של מאה שלמה ובהקימם שלושה מוסדות אזוריים במהלך השנה האחרונה. אלו הם הבנק האזורי, מועצת העסקים האזורית ומועצת התיירות האזורית. בקזבלנקה קראנו להקימם, ואחרי שנה יכולות ממשלות האזור וקהילות העסקים לומר שבהקמת שלושת המוסדות האלו נגביר את שיתוף הפעולה האזורי. נוכחותכם כאן, אנשי המגזר הפרטי, היא הוכחה הן לאמונתכם שבאזור טמון פוטנציאל כלכלי והן לביטחונכם שאפשר לעשות עסקים באזור. עלינו, המנהיגים, להבטיח את התנאים שיאפשרו לכם לפעול במקסימום ביטחון ובמקסימום מוביליות, ולהסיר מחסומים. עלינו לזכור כי רק השנה נוספו באזורינו ארבעה מיליון נפש. להם צריך למצוא מזון, אבל להוריהם יש למצוא תעסוקה, מגורים, ולאחיהם הגדולים בתי ספר ומרפאות. זהו משא כבד.

גבירותיי ורבותי, ברשותכם, אני רוצה להודות למלך הממלכה ההאשמית של ירדן, המלך חוסיין הראשון, לאחיו, נסיך-הכתר חסן, לראש-ממשלת ירדן ושריה, על הכנסת האורחים הנדיבה, ברוח בני אברהם – מכניס האורחים. לתושבי ירדן ולאזרחיה על מאור הפנים.

גבירותיי ורבותי, אתם כבר שכחתם וטוב אולי שזה כך. אבל בדיוק היום, לפני שלושים ותשע שנים, החלה אחת המלחמות בין ישראל לבין אחת ממדינות ערב. כמה סמלי שהיום אנו עושים צעד כה חשוב לשלום.