"קברו את מתינו – והמשכנו"

תשובה להצעות להביע אי אמון בממשלה בשל ההתדרדרות בתחום המדיני והביטחוני, 8 בנובמבר 1993

אדוני היושב ראש, כנסת נכבדה, מדינת ישראל ידעה בתולדותיה רגעים מרים ושעות יפות. ידענו עליות גם מורדות. זהו רגע קשה, אך יש בו גם תקווה. אתמול פגעו מרצחי ה”חמאס” במכונית ישראלית. בירי הרצחני נהרג תושב כפר דרום, אפרים איובי, זיכרונו לברכה, ונפצע חברנו חבר הכנסת לשעבר, הרב חיים דרוקמן. עם ישראל כולו, הכנסת והממשלה עם המשפחה השכולה. לחיים דרוקמן נאחל החלמה מהירה.

 לבנו היום עם כל המשפחות ששכלו את יקיריהן, חיילים ואזרחים, בהתקפות טרור רצחניות. בית זה, אני מאמין, ימין כשמאל, דתיים וחילונים, יהודים וערבים, מאוחד בהשתתפות בצער המשפחות ומאחל החלמה מהירה לפצועים.

 חברי הכנסת, מאה שנים ויותר אנחנו נלחמים על הזכות לחיות כאן בשלום, בשקט ובשלווה. ובמשך מאה שנים אנו נענים בהתקפות טרור ורצח. כמעט לא ידענו אף יום אחד של שקט. בניסיון לשבור את מעגל הרצח, בניסיון לחדול ממסע הדמים שאין לו סוף, עשינו לפני שבועות אחדים מעשה, שאנו מאמינים ומקווים שיוליך אותנו ואת שכנינו הפלסטינים לדו-קיום בשלום. לא בלב קל עשינו זאת, לא בלי דאגה. בסופן של ההתלבטויות הכרנו באש”ף כנציג הפלסטינים לצורך המשא-ומתן, בתנאים הידועים לכל, ובראש ובראשונה הפסקת הטרור והאלימות. ומאז 13 בספטמבר אין שום פעולות טרור של אש”ף-תוניס הנתון למרות “פתח”. הצענו להם ממשל עצמי, על פי המתכונת שאנחנו מבינים שמונחת ביסוד מכתב הזימון לוועידת מדריד. האמנו אז ואנו ממשיכים להאמין גם היום, שעשינו את המעשה הנכון, למען הילדים והנכדים. האמנו אז ואנו ממשיכים להאמין היום שעשינו את המעשה הנכון, גם אם עלינו לעבור תקופת מעבר לא קלה, מכאיבה וקשה. וכל אלה, למען הדור הבא משני עברי המתרס, למען השלום שיבוא. 

חברי הכנסת, אין לנו שום כוונה שלא לומר אמת. המאמץ לשלום אינו כולל את כל ארצות ערב ולא את כל ארגוני הטרור, ובראשם ה”חמאס”  וארגוני הסירוב האחרים. אנו יודעים, אתם יודעים, כי יש מדינות ערביות ויש ארגוני טרור פלסטיניים וערביים ששמו להם למטרה לחסל את מדינת ישראל, ואין הם בוחלים בשום אמצעי ודרך כדי לפגוע בנו, ביושבי הארץ הזאת. המדינות והארגונים שמטרתם פגיעות בעשיית השלום, מאיראן ועד ה”חמאס”, ממשיכים במלאכת ההרג וההרס. קשה לדבר על הרוגים ופצועים במספרים, בסטטיסטיקות. מאחורי כל ספרה, מאחורי כל גרף סטטיסטי, היה אדם, היה אבי משפחה, היה בעל, בן, אח, היה חייל או מתיישב שתקע יתד בארץ הזאת וחי את חייו, לפחות על פי רצונו, באין מחריד, עד שהשיגו אותו סכיני המרצחים, כדורי אויבי השלום. במאזן הדמים הזה, אם למנות אותו מאז ראשית ספטמבר ועד אתמול, נהרגו באש ארגוני הטרור והמחבלים, בכלל זה ברצועת הביטחון בלבנון – שבתקופה זו לא נהרג בה אף חייל אחד – שישה אזרחים ושישה חיילים. באותה תקופה נפצעו 15 אזרחים ו-57 חיילים. אנו משלמים מחיר דמים כבד על זכותנו לחיות כאן ואנו ממשיכים בחריקת שיניים לבנות ולחלום שלום. 

חברי הכנסת, בשנה האחרונה, לפני חתימת הסכם העקרונות עם אש”ף ואחריה, נקטנו שורה של צעדים, צעדים משמעותיים ביותר לקיום הביטחון במדינת ישראל, ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. גירשנו מאות פעילי “חמאס” אל מעבר לגבול, ולו גם לזמן מוגבל. אני אזכיר לכם, שמאז ועידת מדריד ועד כינון הממשלה בראשותי, הממשלה הקודמת לא העזה לגרש אחד. הפעלנו סגר לפני למעלה משבעה חודשים, סגר שהפריד את הפלסטינים בשטחים לבין שטחה הריבוני של ישראל, בכלל זה ירושלים המאוחדת, דבר שהחזיר במידה רבה את הביטחון האישי למרבית תושבי מדינת ישראל, ללא הבדל דת ועדה. אנו פעלנו ופועלים בנוקשות ובחריפות גם נגד מחבלי “החיזבאללה” בלבנון, ובאותו זמן לא הרפינו מן המרדף אחרי מחבלים מבוקשים במחנות עזה ובסמטאות שכם וג’נין. אנו יודעים כי המאמצים החריפים פגעו קשות בארגוני הטרור. מאז ראשית ספטמבר 1993 ירדו ממצבת המבוקשים 62 מבוקשים. גם היום, באזור חברון, ברדיפה אחרי מבוקש חמוש, הופעלו  כוחות צה”ל, הפעילו כלי נ”ט, והמבוקש, שניסה להתנגד, נהרג כשלידו כלי נשקו. 

חברי הכנסת, המאמץ לבלום את ארגוני הטרור – ובמקרה דנן היום מדובר אך ורק בארגוני טרור הפועלים במוצהר לרצח ישראל ולרצח השלום – נמשך. אלה הנמצאים איתנו במשא- ומתן על הסדר הביניים לא ביצעו פעולות טרור מאז החתימה בוושינגטון. לא יועילו לכם כל הסיפורים. זאת המציאות. 

אני רואה לעצמי חובה עמוקה להודות מעל במה זו לחיילי צה”ל, לאנשי שירות הביטחון, למשטרת ישראל, למשמר הגבול ולכל האחרים שעושים לילות כימים כדי לשמור על ביטחונם של תושבי תל אביב ונתניה, אלקנה וקרני שומרון, גוש-קטיף וגבול הלבנון. הם הנושאים העיקריים בעול הביטחון, הם גם המשלמים בחייהם ובגופם במילוי משימה זו. אנו משקיעים כוחות גדולים בשמירה על הביטחון והסדר הציבורי ביהודה, בשומרון ובחבל-עזה. אין זו מלאכה קלה, והיא מכלה כוחות גוף ונפש. את הזמן, רוב הזמן, משקיעים החיילים, אנשי שירות הביטחון, השוטרים, במרדף אחרי רוצחים. היום הרוצחים הם אויבי השלום המתדפק על דלתנו.

 אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, יחד עם חיילי צה”ל, השוטרים וחייליו האלמונים של שירות הביטחון נמצאים בקו האש גם תושבי יהודה, שומרון, וחבל-עזה. עיקר כוונתם של אויבי השלום היא להמאיס את החיים על תושבי מדינת ישראל בכלל, ועל היושבים בשטחים בפרט, ולהפוך את חיינו וחייהם של התושבים בשטחים לבלתי נסבלים, ליצור מבוכה, מועקה וקרע בתוך האוכלוסייה האזרחית במדינת ישראל. הפגיעות בחיילים ובאזרחים בכל מקום כואבות לכל אזרחי ישראל. הכאב מובן, וגם הזעם. אולם, בשונה מאויבינו, גילנו אנחנו תמיד התאפקות. חרקנו שיניים – והמשכנו. קפצנו אגרופים – והלכנו הלאה. 

אני קורא ליושבים ביהודה, שומרון ובחבל-עזה ללכת בדרך שבה הלכנו במשך מאה שנות טרור: קברנו את מתינו, נשכנו שפתיים והמשכנו. אנו יודעים, אני יודע, כי שלהוב היצרים הוא נחלתו של מיעוט בקרב יושבי  יהודה, שומרון וחבל-עזה. הרוב המכריע רוצה בחיי שלום וביטחון ובשכנות טובה. אני קורא לאנשי יהודה, שומרון וחבל-עזה לעצור בעד קוראי הנקם ומפירי הסדר, זאת כדי למנוע התדרדרות וחוסר סדר שיפגע בנו. כוחות הביטחון מצדם קיבלו הוראות להפעיל את כל אשר ניתן בידם במסגרת החוק, למנוע טרור, אך גם לקיים את החוק והסדר מצד התושבים היהודים. 

חברי הכנסת, בהצהרת העקרונות עם אש”ף היה הביטחון של היישובים, של התושבים, של הישראלים, ביטחון החוץ כלפי קווי העימות, קווי הגבול, החוף והאוויר, אבן-ראשה בכל הדיונים וההחלטות. אנו שרויים בעצם ימים אלה גם במשבר מסוים במשא-ומתן עם הפלסטינים, רק, אך ורק, בגלל ענייני הביטחון.  אנו נמשיך ונקפיד בעניין הביטחון, ולא נוותר כהוא זה. אמרנו, ואני חוזר ואומר: נעמוד על קיום כל היישובים, נעמוד על                                                                                                                                                                                                                                                                                   האחריות הכוללת של ישראל לביטחון התושבים ביישובים, לביטחון הישראלים הנעים בשטחים, לביטחון החוץ. כל אלה הן מחויבויות שלנו, ואנו נקיים זאת. בצד הלחימה הבלתי מתפשרת בטרור ובשליחיו, אלה שלוחמים נגד השלום, נגד ישראלים, אנו ממשיכים במסע אל השלום. חרף הפסקות בדיונים, משברים שהיו ועוד יהיו, בדעתנו לעמוד בכל התחייבויותינו גם לשלום וגם לביטחון ולהגיע להסכם עם הפלסטינים. אני רוצה לציין בסיפוק, שבעקבות מהלך זה אנו מקבלים איתותים, אפילו יותר מאיתותים, משותפים אפשריים אחרים בעולם הערבי, במדינות ערב, במסע אל השלום.

וכך אנו נמשיך. נילחם בטרור ובאותו הזמן נדבר שלום. 

חברי הכנסת, על אף ההפחדות, על אף סימני השאלה, על אף קריאות הביניים, אנחנו נמשיך ונחתור ליום שבו נגיע לשלום, נגיע להסדרים, ושפיכות הדמים תיעלם.

 אני מבקש להסיר את הצעות האי-אמון מסדר היום.