חנוכת מסוף ערבה (ישראל–ירדן), אילת, 8 באוגוסט 1994

הוד מעלתו, מזכיר המדינה של ארצות הברית, ראש ממשלת ירדן, שר החוץ של ישראל, גבירותיי ורבותיי, 

הבמאי בשירות ההיסטוריה עשה לנו היום חסד גדול: הוא בחר את המקום הזה כתפאורה אידיאלית ליחסים החדשים הנרקמים בין ישראל לבין ירדן. אנו יושבים ברגע זה, במקום הזה, כולנו, ישראלים וירדנים, על שרידי העבר: אנו יושבים על שדה מוקשים ישן שפונה ופוצץ רק לפני שלושה ימים, והוא שחצץ בין ישראל וירדן משך עשרות שנים, והוא שזרע הרס ומוות. אנו יושבים ברגע זה, במקום הזה, כולנו, ישראלים וירדנים, מול פני העתיד: מימיננו ומשמאלנו תחנות מעבר הגבול החדשות של ישראל ושל ירדן שקמו בין-לילה, ובעוד זמן קצר יחלו לעבור כאן תיירים ומכוניות מרחבי העולם, מאילת לעקבה, מעקבה לאילת, מישראל לירדן, מירדן לישראל. לפני שלושה ימים היה כאן מדבר שממה. רק חול וחול. היום שוקק המקום חיים חדשים. לפני שלושה שבועות היה חלום השלום רחוק מאיתנו. היום הוא לובש צורה מוחשית: קשרי טלפון, תיירות, עוד מעט יהיה נדמה לנו שכך היו הדברים מאז מעולם. גבירותיי ורבותיי, אומרים לנו ידידים: “קצב המאורעות מהיר מידי. אנחנו לא עומדים בקצב. חכו רגע”. הוד מלכותו, ידידינו בני ממלכת ירדן, 

חיכנו ארבעים ושש שנים. עברנו מלחמות, סבל, כאב. כדי למנוע שכול וסבל אסור לנו לחכות אפילו עוד יום אחד נוסף. נראה שחומות האיבה קורסות לנגד עינינו – וכל זה היה בלתי אפשרי, אלמלא רצו בכך בני שני העמים הירדני והישראלי. זהו צעד ראשון במסע ארוך. עוד יהיו בעיות, קשיים, מכשולים ואתגרים. רוח האחריות, הפרגמאטיות – ראייה למרחוק שאפיינה את מגעינו בעבר ובעיקר בשבועות האחרונים, ועצם היכולת לפסוע צעד ראשון זה – הם בעיני הערובה לכך שנגיע בסופו של דבר לשלום הכולל עם ממלכת ירדן, ואני מקווה עם שכנינו כולם. 

גבירותיי ורבותיי, בערבה, שעליה נאמר בתנ”ך, בישעיהו: “ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת”. אנו מכריזים בזה כי מעבר הערבה בין ירדן לישראל פתוח מרגע זה. 

מזל טוב!