יום השואה, “יד ושם”, 6 באפריל 1994

כבוד נשיא המדינה, נשיאות נכבדה, אנשי “יד ושם”, ניצולי השואה, אודים מוצלים מאש,

אט אט פורשים ניצולי השואה מארץ החיים. הם הולכים מאיתנו בשקט ובאין-רואים בארץ ובגולה. האנשים אשר עברו את התופת ושרדו מן האש, האנשים שסבלו, האנשים שראו, האנשים ששמעו, האנשים שידעו להעיד, האנשים שידעו לספר.

 חמישים שנה אחרי, ומיום ליום, פוחתים האנשים שהגיעו משם כדי לחיות כאן, לזכור ולהזכיר. השנים עושות את שלהן. ומנגד, בעוד אלה הולכים בדרך כל בשר, מתעוררים כוחות אופל רדומים: מכחישי השואה למיניהם המתחזים ליודעי ספר והם בורי ועמי-ארצות, האומרים שלא היה ולא נברא כדבר הזה, שזהו חיזיון תעתועים, שהמספרים מוגזמים, שלא היו מחנות, שלא היו כבשנים, שהמספר הצרוב על הזרוע כלא היה, ומכחישי השואה שלחשו את דברי ההבל שלהם, מרעימים היום בקולם – והקול גובר והולך, גובר והולך.

 הזמן עושה את שלו. עוד כמה שנים, עוד עשור או שניים, ושוב לא יהיה מי שיספר על הזוועה. יישארו רק הספרים, הסרטים, העדויות והזיכרון, שילכו עמנו עד דור אחרון. חובה קדושה מוטלת על ניצולי השואה בארץ ובגולה, חובה לאומית, חובה היסטורית, ועליהם לעשותה היום, מחר – לפני שיהיה מאוחר מדי: לדבר, לגלות, לספר, לא להסתיר דבר, לא לשתוק. להעלות העדויות הקשות בעל-פה, בכתב, בצילום, בכל דרך ובלבד שתישמר עבור ההיסטוריה של העם היהודי, למען הדורות הבאים שיתקשו להאמין, נגד מכחישי השואה המתועבים. למוסד שאנו אורחיו הערב, לאנשי “יד ושם” העושים במלאכת-הקודש, תפקיד חשוב, תפקיד מוביל במלחמה הזו. 

מורי ורבותיי, במלחמה נגד הניאו-נאציזם, המרים ראשו יותר ויותר באחרונה, במלחמה נגד רוחו של הפאשיזם החדש, העולה כפורח בארצות-תבל, בעיקר באירופה, במזרח ומערב, במאבק נגד גילויי האנטישמיות, תימצא מדינת ישראל בקו הראשון. ישראל תיאבק גם מחוץ לגבולות ארצה, בכל יד שתורם על יהודי בכל אתר, והיא מצפה מכל אדם נאור, בכל מקום, מכל מנהיג, מכל בן-אנוש באשר הוא, להצטרף לחזית המתעוררת הלוחמת נגד האנטישמיות, הניאו-נאציזם ונגד הפאשיזם: להילחם ציבורית, להשקיע בחינוך הדור הצעיר, להיאבק משפטית. 

חמישים שנה אחרי, ואנחנו במדינת ישראל חיים בצל השואה, צל שאינו עובר –  ולא יעבור לעולם: השואה היא חלק מהביוגרפיה הפרטית של כל אחד מאיתנו, גם אם לא היה שם, והיא ההיסטוריה הלאומית שלנו, שנכתבה בדם ובדמעות. במדינת ישראל התגשמו דברי הנביא יחזקאל על העצמות היבשות: “ונתתי רוחי בכם וחייתם, והנחתי אתכם על אדמתכם”. אנו כאן הערב ותמיד, ללמוד לקח, לזכור ולהזכיר, לעולם לא לשכוח.