1974 – ראש ממשלת ישראל – כהונה ראשונה
כהונה ראשונה כראש ממשלת ישראל
רבין החל את תפקידו כראש ממשלה ב-3 ביוני 1974. במהלך שלוש שנות כהונתו הוביל מדיניות שביטאה את רציפות שלטון מפלגת העבודה בממשלה, אך גם את חילופי המשמרות שהתחוללו בה ואת נכונותה לשינויים.
בחידוש היוזמה המדינית ובהתקדמות לשלום ראה משימה הכרחית ופתח במשא ומתן עם מצרים על הסכם ביניים, בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג’ר. ההסכם, שהיה אחד מהישגיו הבולטים כראש ממשלה, הושג לאחר משא ומתן קשה ורצוף משברים ונחתם ב-1 בספטמבר 1975. לימים ראה בו רבין את הנדבך הראשון להסכם השלום המלא עם מצרים, שנחתם כארבע שנים אחר כך על ידי ממשלת הליכוד בראשות מנחם בגין. בעקבות החתימה על הסכם הביניים הושג “הסכם-הבנות” עם הממשל האמריקני בראשותו של הנשיא ג’ראלד פורד, בו קיבלה ארה”ב על עצמה התחייבויות מרחיקות לכת לביטחון ישראל ולכלכלתה.
במסגרת ניסיונותיו של רבין לקדם הידברות עם המדינות השכנות ערך מפגשים חשאיים עם המלך חוסיין וביקור חשאי ראשון של ראש ממשלה ישראלי אצל מלך מרוקו.
בעודו פועל למען התקדמות לשלום נדרש רבין להתמודד עם פעולות טרור של אש”ף נגד אזרחים ישראלים. הוא התנגד לכל משא ומתן עם אש”ף וטען כי את הבעיה הפלסטינית ניתן יהיה לפתור במסגרת ירדן. נגד פלסטינים תומכי הארגון נקט מדיניות של “יד חזקה” ללא פשרות.
בשנה השנייה לכהונתו הקימו אנשי “גוש אמונים” התנחלות בסבסטיה שבשומרון. רבין שלל התנחלות יהודית במרכזי אוכלוסיה ערבית, אך נמנע מעימות חריף עם המתנחלים. לאחר היסוסים אישר את הקמת היישוב היהודי בקדום. בכך נסללה הדרך להמשך מעשה ההתנחלות לו התנגד.
