|
זהו עשור רב תהפוכות אשר מתחיל בתחושת האופוריה של פוסט מלחמת ששת הימים, בשאננות, בהתרגלות המהירה לשלטון בשטח שמהירדן עד תעלת סואץ ובהעדר נכונות מאז קיץ 1967 לבדוק ברצינות אופציות אחרות זולת השימוש בכוח. אופוריה זו נגדעת עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים אשר הולידה את המחאה החברתית–פוליטית והובילה למהפך ולשבירת ההגמוניה השלטונית באותם ימים.
הנושא המרכזי בפרק זה הוא מלחמת יום הכיפורים שמוצגת כקו פרשת המים בתולדות המדינה - הייאוש והחרדה בישראל לאחר מלחמת יום הכיפורים כמנוף לנכונות לפשרה. החברה הישראלית מבינה את מגבלות הכוח ואת ההכרח להיגמל ממנו כמכשיר היחיד לפתרון בעיותיה של ישראל.
|