כהונה ראשונה כראש ממשלת ישראל

כהונה ראשונה כראש ממשלת ישראל

חבר כנסת מטעם המערך 
במארס 1973, לאחר חמש שנות כהונה כשגריר, חזר יצחק רבין לארץ והצטרף למפלגת העבודה. לקראת הבחירות בדצמבר הציבה אותו "הוועדה המסדרת" של המפלגה במקום העשרים ברשימה בראשותה של גולדה מאיר. כחודש וחצי לפני הבחירות הצפויות התברר כי ישראל אינה עומדת בפני מערכת בחירות כי אם בפני מלחמה. 

ב-6 באוקטובר 1973 פרצה במפתיע מלחמת יום הכיפורים. בפעם הראשונה מזה שנים היה רבין ללא תפקיד או סמכות. נסיונותיו להיספח למפקד זה או אחר לא צלחו. ביום הרביעי למלחמה קיבל את הצעתו של שר האוצר, פנחס ספיר, לעמוד בראש "מלווה חירום" לגיוס כספים להוצאות המלחמה. 

בבחירות שנערכו בדצמבר, מיד לאחר המלחמה, איבדה מפלגת העבודה מכוחה, אך הצליחה להרכיב שוב את הממשלה, ורבין מונה לשר העבודה בממשלת גולדה השנייה. ב-2 באפריל אותה שנה פורסם דו"ח ועדת אגרנט, שחקרה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים. הוועדה נמנעה מלדון בתפקוד הדרג המדיני והטילה את האשמה על הדרג הצבאי בלבד. רבין הסתייג בפומבי מהחלטתה להטיל את מלוא האחריות למחדל על כתפי הרמטכ"ל דוד אלעזר.

דעת הקהל לא השלימה עם מסקנות הדו"ח. הפגנות שהחלו בהן מעטים הלכו וגברו ונשמעה דרישה למצות את הדין גם עם הדרג המדיני. בלחץ האירועים, ב-11 באפריל, התפטרה ראש הממשלה, גולדה מאיר, ומפלגת העבודה נדרשה למנות לה מחליף. רבין היה מועמד מפתיע לתפקיד הבכיר, אך היותו נקי ממחדלי המלחמה והתמיכה לה זכה מקבוצה נכבדה של ותיקי מפא"י הקפיצו אותו מעל המועמדים האחרים. הוא נבחר על ידי המפלגה למלא את מקומה של גולדה מאיר בראשות הממשלה. 



כהונה ראשונה כראש ממשלת ישראל 
רבין החל את תפקידו כראש ממשלה ב-3 ביוני 1974. במהלך שלוש שנות כהונתו הוביל מדיניות שביטאה את רציפות שלטון מפלגת העבודה בממשלה, אך גם את חילופי המשמרות שהתחוללו בה ואת נכונותה לשינויים. 

בחידוש היוזמה המדינית ובהתקדמות לשלום ראה משימה הכרחית ופתח במשא ומתן עם מצרים על הסכם ביניים, בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר. ההסכם, שהיה אחד מהישגיו הבולטים כראש ממשלה, הושג לאחר משא ומתן קשה ורצוף משברים ונחתם ב-1 בספטמבר 1975. לימים ראה בו רבין את הנדבך הראשון להסכם השלום המלא עם מצרים, שנחתם כארבע שנים אחר כך על ידי ממשלת הליכוד בראשות מנחם בגין. בעקבות החתימה על הסכם הביניים הושג "הסכם-הבנות" עם הממשל האמריקני בראשותו של הנשיא ג'ראלד פורד, בו קיבלה ארה"ב על עצמה התחייבויות מרחיקות לכת לביטחון ישראל ולכלכלתה. 

במסגרת ניסיונותיו של רבין לקדם הידברות עם המדינות השכנות ערך מפגשים חשאיים עם המלך חוסיין וביקור חשאי ראשון של ראש ממשלה ישראלי אצל מלך מרוקו. 
בעודו פועל למען התקדמות לשלום נדרש רבין להתמודד עם פעולות טרור של אש"ף נגד אזרחים ישראלים. הוא התנגד לכל משא ומתן עם אש"ף וטען כי את הבעיה הפלסטינית ניתן יהיה לפתור במסגרת ירדן. נגד פלסטינים תומכי הארגון נקט מדיניות של "יד חזקה" ללא פשרות. 

בשנה השנייה לכהונתו הקימו אנשי "גוש אמונים" התנחלות בסבסטיה שבשומרון. רבין שלל התנחלות יהודית במרכזי אוכלוסיה ערבית, אך נמנע מעימות חריף עם המתנחלים. לאחר היסוסים אישר את הקמת היישוב היהודי בקדום. בכך נסללה הדרך להמשך מעשה ההתנחלות לו התנגד. 

ב-30 במארס 1976 התחולל בגליל "יום האדמה" במהלכו הפגינו ערביי הגליל נגד הפקעת אדמותיהם. במהלך ההפגנות הסוערות הגיבו כוחות הביטחון באש חיה ושישה מפגינים נהרגו. האירוע עורר תגובות חריפות בציבור הערבי, וגם בקרב הציבור היהודי, ושכנע את רבין כי יש לבחון מחדש את יחסי המדינה עם המיעוט הערבי. 

בכל תקופת כהונתו נמשכה הצמיחה הכלכלית, נשמרה רשת הבטחון הסוציאלי והפערים בחברה הצטמצמו. הצלחות אלה זכו להערכת הציבור. מבצע אנטבה לשחרור חטופי מטוס "אייר פרנס" העלה את קרנו בעולם, אך פרשיות שחיתות בצמרת מפלגתו ומשקעי מלחמת יום הכיפורים שנקשרו בה העיבו על הישגי ממשלתו וקוממו רבים נגדה. 

ב-10 בדצמבר 1976 הגיעו לארץ מטוסי האף-15 הראשונים מארצות הברית. נחיתתם אחרי כניסת השבת חוללה משבר ממשלתי עם המפלגות הדתית. בתקווה כי הקדמת הבחירות תביא להגדלת כוחה של מפלגתו הגיש רבין ב-21 בדצמבר את התפטרותו לנשיא. מכאן ועד לבחירת לכנסת החדשה פעלה ממשלתו כממשלת מעבר. 

בעודו נערך לבחירות התגלה חשבון בנק של אשתו בארצות הברית, מעשה שהיה באותה עת לא חוקי. בעקבות העמדתה לדין החליט רבין, לאחר שלוש שנות כהונה, להתפטר מתפקידו. שמעון פרס התמנה לממלא מקומו. 

החלטתו של רבין לשאת באחריות משותפת לעבירה עם אשתו זכתה להערכה ציבורית רבה. 


"איני יכול להיות עתה מועמד המפלגה לראשות הממשלה. לא משום חומרת העבירה… אלא מפני שעברתי עבירה, אף אם טכנית, ואני מוכרח לנהוג על פי חינוכי, מסורתי, ה'אני מאמין' שלי - ולשלם את מחירה. כל אזרח כך, קל וחמר ראש הממשלה המבקש את אמון העם לכהונה נוספת" 

באופוזיציה 
בבחירות לכנסת שנערכו ב-17 במאי 1977 התברר כי מפלגת העבודה איבדה את השלטון, ולראשונה זכה הליכוד בראשות מנחם בגין להרכיב את הממשלה. מפלגת העבודה עברה לאופוזיציה. כחבר כנסת ליווה רבין בהתפעמות את ביקורו של סאדאת בארץ. חרף הסתייגותו מהסעיפים הקשורים להורדת היישובים בסיני, תמך בכנסת בהסכם השלום עם מצרים. 

בשנת 1979 פרסם את ספר זכרונותיו, "פנקס שירות", בו סיכם את דרכו הצבאית ובא חשבון עם יריביו הפוליטיים, בעיקר עם שמעון פרס. בלשכתו הקטנה בקריה בתל אביב, שהוקצתה לשימושו כראש ממשלה לשעבר, הרבה לכתוב לעיתונים, להיפגש עם ידידיו הוותיקים ולהפיח חיים במחנה תומכיו במפלגה. 

בבחירות שנערכו ב-1981 במפלגת העבודה, למועמד המפלגה לראשות הממשלה, תמך ביגאל אלון. אך לאחר מותו הפתאומי של אלון, בפברואר 1980, הכריז על מועמדותו. פרס הוא שזכה במועמדות, אך הליכוד ניצח בבחירות. 

ב-6 ביוני 1982 החל מבצע שלום הגליל להגנת יישובי הצפון. רבין תמך בשלביו הראשונים, אך משנתארכה המלחמה והורחבו מטרותיה התריע מפני שקיעת צה"ל בבוץ הלבנוני ותבע להסיג את כוחות צה"ל לרצועת ביטחון ממנה יגנו על גבולה הצפוני של ישראל. 

"התנגדנו בכל תוקף לפעולה יזומה שתנסה באמצעות כוחו של צה"ל להשליט סדר חדש בלבנון"