English

מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון דאז

מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון דאז

האזכרה הממלכתית ליצחק רבין, הר הרצל, ירושלים - 12 בנובמבר 1997, י"ב חשון תשנ"ח (שנתיים לרצח)  
 
אבלו של היחיד על אבדן היקר לו – מקביל למשך ימי חייו של היחיד המתאבל. אולם, לאבלו של הציבור – אין שיעור מותחם של זמן. אורכו הוא פועל יוצא מעוצמתה של מכת האבדן ומהשלכותיה על הכלל, ויש ואף הדורות הבאים יוסיפו וישאו את משא האבל עימם.

בכל הנוגע לציבור, יש האבדן אינו רק עילה לצער ולכאב על אסון שאירע, היינו מעין מכפלה של צערם וכאבם של היחידים על טרגדיה שהתחוללה, אלא הוא פועל את פעולתו במישורים נוספים ושונים. כך מתחייב ונדרש, במקרים של אסון לכלל, כי מן הצער והכאב של הציבור יעלו הן מחשבה שעיקרה מופנה לעבר בחינה עצמית, והן מבט לעתיד. ציבור שתבונתו עימו מלווה צער וכאב במחשבה מעמיקה על משמעותו של האסון – מבחינת דמותו העצמית של הציבור, מבחינת הנורמות הערכיות הנוהגות בו, ומבחינת דרכיו ונוהגיו, בעבר ובהווה, ןמה שצפוי מהם בעתיד.

בחידוד רב יותר: אבלו של הציבור אסור לו למצוא את מיצויו בקינה ובכאב הלב הטבעיים והאנושיים, אלא במקביל לכך ומעבר לכך, עליו להיות מלווה בחשבון נפש ובהיערכות הולמת לאור הלקחים העולים מן האסון.

יצחק רבין זכרו לברכה ייצג בחברתנו כה הרבה מן היפה ומעורר הכבוד וההערכה, ואף ההערצה: השירות לכלל במשך כל חייו הבוגרים. אומץ הלב והתבונה של מפקד ברוך כשרון, אשר נחלץ משחר נעוריו להגנת העם, ניהל מערכות, הכין צבא למלחמה והובילו לנצחון המזהיר ביותר בעת החדשה. איש מדינה שניווט ספינתו בהצלחה, במסירות, בדבקות במטרה, באחריות באמונה ובשאיפה כנה לשלום. אדם שגילם באישיותו את השרשיות, הכנות, האמינות וגילוי הלב, הכושר והכשירות לגבור על מכשולים, המחשבה הסדורה והבהירה וביקורת ההגיון, השאיפה למצויינות בה שימש דוגמה וסמל, ההקפדה המעולה על דיוק ויסודיות השוללת כל נורמה הפוכה  - ולא מיציתי בכך אלא מקצת ממה שניתן להביע.

הרצח השפל של ראש הממשלה יצחק רבין הלם בנו והיכה אותנו בתדהמה. הוא גרם לאבדן אישי ולאבדן לכלל. היה זה מעשה פשע מחריד ובלתי נתפס שאין לו כפרה, אשר השפיל אותנו וכופף את גווינו, היה בו כדי לחולל שינוי עמוק ומכאיב של ההערכה העצמית שלנו, ואף של מעמדנו ושל דמותנו בעיני אחרים, היה בו נסיון הרסני להעביר את מערכת החיים שלנו, את יחסי האנוש שבתוכנו, את הוויכוח הדמוקרטי הלגיטימי שבתוכנו, לפסים אפלים, אכזריים, עקובים מדם.

חשבון הנפש מוליך למסקנה הכרחית, כי מעשה הרצח של יצחק רבין הבלתי נשכח, מעשה שאין אפשרות למחקו מן ההיסטוריה שלנו, מחייב התנערות, שינוי אורחות התנהגות, שינוי תפיסות וגישות, כי בנפשו הדבר.

אנו חברה חופשית. האמונה על קדושת החיים ועל כבוד האדם. חברה חופשית מתירה וויכוח ציבורי ואף מקדמת ומטפחת אותו, כי חילופי הדעות וההשקפות הם תנאי לקיומה של דמוקרטיה אמיתית ופעילה. בחברה דמוקרטית אינה שוררת השקפת עולם יחידה ובלעדית. יש בה מגוון של דעות. וההנחה הנכונה היא, כי מגוון הדעות האמור והוויכוח או הרב-שיח ביניהן מעשיר את יכולתו של היחיד לגבש את דעתו ולבחור את בחירתו באופן חופשי ומושכל.

אולם ככל חברה תרבותית אנו מכירים גם בסייגים ובהגבלות על אופן ההתנהגות ועל דרכי הוויכוח. סייגים אלה נועדו לשמש תשתית, אשר תצדיק את נשיאת התואר של חברה תרבותית. חברה תרבותית שומרת על קדושת החיים, מתעבת רצח וכל פגיעה אלימה וחובתה לעשות הכל לשירושן של תופעות המוליכות לכך.

אני מבקש להדגיש, כי אין וויכוח פוליטי מסוג כלשהוא ועל נושא כלשהוא אשר מפחית כהוא זה מן החובה לאסור, למנוע, להתנער ולבער כל אלימות, שהיא פועל יוצא ממנו.

כבוד האדם הוא פרי הכרתנו ואמונתנו כי האדם נברא בצלם, כי שלמותו הרוחנית הפיזית, אנושיותו וערכו כאדם חייבים להישמר מכל משמר, וכי אלימות אינה מתיישבת עם כל אלה.

מתלווה לכך אזהרה, פרי ההגיון, השאובה מדברי פילוסוף אמריקאי ידוע, לפיה מי שאינו לומד את לקח העבר, נגזר עליו לחיות את אירועי העבר שנית.

ההליך המשפטי אינו פתרון בלעדי לסילוק הרעות. דרושה מעבר לכך החדרתן של נורמות חינוכיות-ערכיות, בצעיר ובבגיר, המטפחות סבלנות וסובלנות וכבוד לזולת, וסולדות מן הכיעור שברצח-האופי כאמצעי לקידום השקפות ודעות. גם המסורת הדתית מטיפה ברוח זו: "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא נח). "כאילו שופך דמים, והרי שופך דמים ממש, על אחת כמה וכמה", "אל תדברו לשון הרע איש על רעהו ואל תקראו איש איש את רעהו בכינויים מלעיגים"  אומר הקוראן (סורה 49, 11). להוותנו, לא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה ואת עובדת הרצח לא נוכל למחוק.

יתרה מזאת, את משמעותו הלאומית והחברתית אף אסורה למחוק מן הזכרון הקולקטיבי. הזכרון הוא מקצת מן הערובה להבנה מתמשכת לדורות של משמעותו וסכנותיו, ללאום ולחברה, של אסון הרצח של ראש הממשלה, המדינאי, הקברניט, המפקד והלוחם ללא חת, האדם, החבר, יצחק רבין, הבלתי נשכח. זכרו לברכה.