English

אבי פילוסוף, חתנו של ראש הממשלה

אבי פילוסוף, חתנו של ראש הממשלה

האזכרה הממלכתית ליצחק רבין, הר הרצל, ירושלים - 12 בנובמבר 1997, י"ב חשון תשנ"ח (שנתיים לרצח)  
 
יצחק תן לי בבקשה סימן. 

מאז התברר לי כי נפל בחלקי לעמוד כאן ולדבר אליך ועליך, תוהה אני מה היית אתה עושה לו היה עליך להתייצב ולומר דברים לזכרו של חבר, מנהיג נערץ שנרצח בשיא העשייה כשהוא מוקף במאות אלפי אוהדיו ואוהביו? בעל לאשה שהיא כל הזמן אשתו גם אחרי שנרצח, אבא לילדים, סבא לנכדים, שאינם מפסיקים להתגעגע לאהוב, ולכעוס בזעם עצור על אשר אירע. איך היית מתמודד אם העובדה שנראה כאילו הכל כבר נאמר.

לכשעצמי החלטתי לבקש ממך כי תתן לי סימן. כן אני יודע אתה שם, ואנחנו כאן, והתנועה מטבע הדברים היא מכאן לשם ולא בחזרה ולכן אני מבקש רק סימן.

כזה שאמצא אותו בעצמי, אולי בתוך דברי ימיך המפוארים השזורים בגורל העם שכה אהבת לשרת.
תן לי בבקשה סימן, אות כך שאחוש שאתה שומע, אינני חפץ להקשות עליך, רק זאת הפעם. אני אמצא אותו בכוחותי יצחק.   אתה רק תתן כיוון.

כשהיית עמנו ניסינו לחוס עליך, על זמנך. להטריד אותך כמה שפחות בכדי לאפשר לך להתמקד בעיקר העיקרים שלך, במה שהעיסוק בו היה לך להתגלמות הכל, שלומם ביטחונם ורווחתם של יושבי הארץ הזאת שאתה כה אוהב ומכיר. לא ממפות ותמונות אלא מהיכרות אישית אינטימית בלתי אמצעית.

בכלל, לפני הרצח הכל היה אחרת, אהבנו הערצנו ומעל לכל הבנו את סדר העדיפויות. נדבקנו בתחושה של חלון הזדמנויות ונשבענו, אפילו בלי לתאם עדויות בינינו, לא להפריע לך במלאכת הקודש של העשייה למען העם הזה. אלא שמשהו מאוד יסודי בסדרי עולמנו, בכל הווייתנו, השתבש לחלוטין מהיום בו נרצחת. 

לא משהו,  הכל.

יצחק, במו ידנו אנחנו הורסים את אשר נבנה בדם ובעמל מאז הקמת המדינה. הורסים ביסודיות רבה הרבה יותר מזו שבה בנינו, ולכן למרבה הצער, תהליך ההריסה ימשך פחות מתהליך הבנייה. זה כמעט וודאי.

תן לי בבקשה סימן. 

כיצד אני אמור להכריח עצמי לקום בבוקר וללכת לעבודתי במדינה שבה שליש מהתושבים אינם מוכנים להקיע רצח של ראש ממשלתם בידי יהודי מוג לב. יהודי אשר שרת בצבא הגנה לישראל, נבל שלא היה בו האומץ לבוא מולך והוא ירה בגבך בשפלות אין קץ. למרבה האירוניה שילמנו כולנו, אתה משפחתך וכל העם היושב בציון, מחיר כבד מאוד בכדי להבין פעם נוספת, ומי יתן והאחרונה, כי "תורת הסמוך" שממנה כה סלדת ואותה לא פסקת מלהוקיע היא רעה חולה הדרה דרך קבע במעוננו, וכי הדבר האחרון שמותר לנו לעשות הוא, לסמוך שהיא תעקר מהשורש בעצמה.

כמה מוזר: פשע מחריד גרם לשבר נורא בקרבנו מחד והפך את עם ישראל בן לילה, לחלק מהתרבות המזרח תיכונית מאידך. הרבה יותר מאשר השכלנו לעשות באמצעות כל לימודי המזרחנות וניסיונות ההשתלבות במרחב.

המחשבה הראשונה אשר חלפה במוחי  הייתה נקמה כאן ועכשיו מידה כנגד מידה. אם נמצא מי שפירש  סטייה חמורה מעקרונות המשטר הדמוקרטי כצו גיוס לבצע רצח פוליטי של מנהיג נבחר: אם היה נבל שהתפנה להאמין לדברי משיחי שקר ועובדי אלילים המתכסים באיצטלת שליחיו של הקדוש ברוך הוא, בדבר פולסא דנורא ודין רודף המתירים את דמו של יהודי גיבור ישראל בהיתר ההשגחה העליונה כביכול אזי נקמה היא אולי חובה ולא רשות.

אך ככל שחולפים הימים והתמונה המצטיירת נוראה היא עד למאוד אני תוהה מה היית אומר לו אתה עומד כאן היום. נקמה ומעגל שוטה של תגובה ותגובת נגד, לעומת התעשתות מבוקרת וניסיון להבין הכיצד הגענו הלום תוך התדברות אמיצה ומכובדת. 

התערערה שפיות דעתנו, אבדנו האמון בכל אשר היה כל כך היה יקר לנו בכל הערכים אותם ינקנו בשחר נעורינו. לרגע השלינו עצמנו באותו שבוע עצוב ונורא כי מחר יהיה אחרת. ראינו דמעות אמת, כאב כבד מנשוא, צער, בקשות מחילה מבית ומחוץ, ולא היא. ישראל של אחרי המפץ גרועה מישראל התמימה של לפני. אז לפחות יכולנו לומר לא בבית ספרנו.  היום כבר לא.

הראיה הנוראית הלא היא מונחת כאן לנגד עיננו.

יצחק בבקשה! עזור לי למצוא הסימן. סימן כי אכן יש דרך. עזור לי היום להחליט כי צריך לשכנע שבמקום להשיב מלחמה שערה עדיף לצעוק: "אחים, הרצח הזה הוא אות קיין בל ימחה שאינו מבחין בין דתי לחילוני, שמאלני לימני, ספרדי לאשכנזי, ואף אם יארך תהליך ההזדכחות העצמי דור, הרי שיש להתחיל בו כאן ועכשיו.  לא מחר ולא בעוד שבוע.

אני מאמין כי אם נגלה הסימן ימצאו הצדיקים במחנה האחר שייבנו כי את הצעד ראשון צריך לפסוע אלי אותה משפחת רבין, משפחה במובן הרחב ביותר של המונח המונים, שכל עולמם חרב עליהם. ונדמה כי הסימנים לאותה נכונות בוקעים ואולי היוצר ישתלט על הגולם. עזור לנו למצוא סימוכין אצלך כי צריך לעודד ההליך, להשתכנע כי הפה והלב חד המה. עזור לנו לסלוח לא לשכוח. לאמץ אל קרבנו הצעתו של הרב האמיץ יואל בן נון אשר דרכך לא דרכו אבל את הערכתו ואהבתו אליך ביטא בעוז. רב שעשה מעשה ובא לדבר בפני מאות אלפים מבין חסדי דרכך אשר התכנסו למען זכרך ודרכך בכיכרך. הגיע העת לפתוח בשיחות שלום בינינו ולא רק עם אויבנו אמר שם וצדק.

מאורעות הימים האחרונים יצחק, נוטעים תקווה כ הכל לא אבוד טרם נפל הפור ואולי זה אפשרי. מסתמן כאלו לא נהיה היחידים המשכילים להתעשת על סף התהום. הבחירה היא בין תהליך הדברות עצמי קשה לבין המעבר לשלב הבא של ההשתלבות במרחב באמצעות מלחמת אחים ונפילת ממלכת יהודה המודרנית.

בחובי מקוננת תחושה חזקה, בלתי ניתנת לערעור כמעט, כי אמצא בך את הסימן. ככל שאני ממשיך להתחבט כאן בקול, נמוג אף הספק לאיזה כיוון היית מסמן.

אנחנו הרי מכירים אותך יצחק.