English

שלמה להט (צ'יץ')

שלמה להט (צ'יץ')

אני לא אשכח לכם את זה לעולם

"תגיד, אתה מאמין שיבואו מספיק אנשים? הרי זה יכול להיות ביזיון. תאר לעצמך שנהיה שם רק אנחנו", כך אמר לי יצחק רבין ב- 3 בנובמבר, יום לפני עצרת השלום, לאחר שתיאמתי עם לישכת ראש הממשלה, כי הוא ינאם בעצרת. אמרתי לו: "אני מתחייב – יבואו הרבה. אני מדבר עם אנשים, וכולם אומרים: הפעם אנחנו מתייצבים". לרבין היה גיס, אברהם יפה ז"ל, שהיה אומר: "צ'יץ' הוא נציג האספסוף במטכ"ל". אז הזכרתי את זה לרבין, ואמרתי: "אני, בתור נציג האספסוף, יודע מה שאני מדבר: יבואו".

למחרת, לפני שעלינו לבמה, לקחתי אותו להסתכל על הרחוב ממרפסת גג העיריה. הבטנו לעבר אבן-גבירול, וראינו את אלפי האנשים נוהרים דרומהבזרם בלתי פוסק. רבין התבונן בהם, ופתאום שאל: "לאן כל האנשים האלה הולכים?"

"לקולנוע גת", השבתי לו, "יש שם סרט טוב". והוא שאל: "אבל איך כולם ייכנסו?". "זה סרט קצר", אמרתי, "15 דקות. נכנסים, יוצאים". רבין צחק מכל הלב, ואמר: "אלמלא ראיתי את כל האנשים האלה בעיניים שלי, לא הייתי מאמין". המראה ממש ריגש אותו.

כשנגמר הכל, והאנשים התחילו להתפזר, עמדתי עם ז'אן פרידמן, שאירגן יחד איתי את העצרת. פתאום רבין מופיע מולנו, נותן לעצמו את המכה במצח, שהוא נהג לתת כששכח משהו, ואומר: "איזה מטומטם אני! עמדתי ללכת, ומיכה גולדמן הזכיר לי שלא אמרתי לכם תודה. זה היה דבר בלתי-רגיל, ואני הייתי כל כך סקפטי".

הוא חיבק אותנו, ונישק את זיווה ואותי, ואת ז'אן ואשתו דניאלה. זה לא היה דבר של יומיום בשבילו, לחלק נשיקות. אני לא יודע כמה אנשים הוא נישק בחייו חוץ מאשתו. וכשנפרדנו הוא אמר: "אני לא אשכח לכם את זה לעולם".

שלוש דקות אחר כך הוא נרצח.