English

פלמ"ח

פלמ"ח

בקיץ 1941 הוקם הפלמ"ח, ויצחק רבין היה מראשוני המצטרפים לשורותיו. ב-1943, חודשים אחדים לאחר תבוסת הגרמנים בקרב באל עלמיין, הסתיים שיתוף הפעולה בין "ההגנה" והצבא הבריטי, והפלמ"ח נדרש לממן את פעילותו בעבודה בקיבוצים. ההסדר החדש עורר חששות בקרב אנשי הפלמ"ח כי ייקלעו לחוסר מעש, בעוד שהמתגייסים לצבא הבריטי יקחו חלק פעיל במלחמה נגד היטלר. רבין נמנה עם הנשארים בפלמ"ח, וראה בהקמת כוח יהודי עצמאי בארץ ישראל את המשימה העיקרית של בני דורו. 
עם התרחבותו של הפלמ"ח וארגון הפלוגות במסגרת של גדודים, התמנה רבין לסגן מפקד הגדוד הראשון. 

בתום מלחמת העולם השנייה החליטה הנהגת היישוב על מדיניות ביטחונית חדשה, שעיקרה "מאבק צמוד" להשגת מטרות היסוד של הציונות - עלייה והתיישבות. במסגרת זו יזמה "ההגנה" הקמת יישובים חדשים וכן עלייה בלתי ליגלית. העימות עם הבריטים היה בלתי נמנע: אוניות מעפילים רבות שעשו דרכן לארץ ישראל לא הצליחו לפרוץ את ההסגר הבריטי, והמעפילים, ניצולי השואה, הורדו ונכלאו במחנה המעצר בעתלית. ב-1945, במבצע לשחרור המעפילים שיזמה "ההגנה", פיקד רבין על הכוח שפרץ למחנה עתלית. המבצע צלח, והמעפילים שוחררו. במבצע זה פגש רבין לראשונה פנים אל פנים את ניצולי השואה. 

ב-1946 החליטה הנהגת היישוב על עליית מדרגה במאבק נגד הבריטים והוקמה "תנועת המרי העברי", בה שיתפו פעולה "ההגנה", האצ"ל והלח"י. לאחר שורה של פעולות הגיבו הבריטים ביד קשה: ב- 29 ביוני 1946, במבצע צבאי בריטי מתוכנן ורב היקף, שנשתמר בזיכרון הציבורי בשם "השבת השחורה", נעצרו מנהיגי היישוב והוחרם נשק רב. רבין נעצר עם אביו ונשלח למעצר ממנו שוחרר כעבור כחמישה חודשים. מיד לאחר שחרורו מונה למפקד הגדוד השני של הפלמ"ח, ובאוקטובר 1947, לקצין המבצעים של הפלמ"ח.

"הפלמ"ח ביטא באורח חייו דור של צברים מתנדבים. דור שמוכן לעבוד כדי לקיים את עצמו. הוא ביטא סוג של ישראלי חדש, דמות הראויה לחיקוי הצעירים. מדובר בצורך להסתפק במועט ובאותה נכונות תמימה ואמיתית שהייתה לי ולחברי להקריב את עצמנו למען העם, ואני אומר לך, ככה חייתי - עם הצורך הזה"

מפקד במלחמת העצמאות 
ב-29 בנובמבר 1947 החליטה עצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית. היהודים קיבלו את ההצעה, ערביי ארץ ישראל דחו אותה ופתחו בהתקפות על מטרות יהודיות על מנת לסכלה. החלה מלחמת העצמאות. 

כקצין המבצעים של הפלמ"ח והממונה על התיאום בינו למטה הכללי, עסק רבין בעיקר בתגבור כוח הפלמ"ח בנשק ובכוח אדם ובאבטחת הדרך לירושלים, שהיתה נתונה להתקפות בלתי פוסקות מתוך הכפרים הערביים שהיו פזורים לאורכה. 

בראשית אפריל 1948 צורף לכוח "הראל", ותוך זמן קצר מונה למפקד מטה "הראל". הוא התריע בפני הקו המתגונן שננקט בהעברת השיירות לירושלים וקרא לפעילות התקפית מול הכפרים המשמשים בסיסים לתוקפי השיירות. במהלך אותו חודש הוקמה חטיבת "הראל" ורבין, בן ה-24, מונה למפקדה. ארבעה ימים לאחר מכן הוחלט על מבצע "יבוסי" שנועד להשתלט על ירושלים מיד עם הפינוי הבריטי. בקרבות המרים בתוככי העיר ובפריצת הדרך אליה נהרגו עשרות מחייליו. ב-14 למאי 1948, ביום הכרזת המדינה, שהה רבין עם כוחותיו המותשים במשלט הפיקוד שליד מעלה החמישה. 

ב-11 ביוני נכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה במלחמה, בחסותה נפרצה דרך עוקפת לירושלים, "דרך בורמה", בהשתתפות אנשי חטיבת "הראל", והוקל המצור על ירושלים. ב-9 ביולי החל "מבצע דני'' לכיבוש לוד ורמלה. יצחק רבין שימש קצין המבצעים וסגנו של מפקד המבצע, יגאל אלון. מראה שיירות הפליטים המגורשים מביתם על מטלטליהם הותיר רושם קשה על חיילי צה"ל. 
במהלך ההפוגה השנייה במלחמה פורק מטה הפלמ"ח, תוך ויכוח קשה, וחטיבותיו שולבו ביחידות צה"ל. עתה, כחלק מצבא ההגנה לישראל, נערך הפלמ"ח לשחרור הנגב. 
רבין ניצל את ההפוגה, וב-19 ביולי נשא לאשה את חברתו לאה שלוסברג. 

יגאל אלון מונה למפקד חזית הדרום ואליו הצטרפו רוב חברי מטה הפלמ"ח, ביניהם רבין, אשר התמנה לקצין המבצעים של החזית ולסגנו של אלון. במסגרת תפקידו עסק בתכנון המבצעים הגדולים מול הצבא המצרי. במהלך הקרבות נשלח, כנציגו של אלון, לשיחות שביתת הנשק עם מצרים ברודוס. היתה זו המשימה המדינית הראשונה בחייו. לקראת החתימה על ההסכמים ביקש לחזור ארצה ולא להימנות עם החותמים הן משום שליבו לא היה שלם עם הנסיגה שנכללה בהם ובעיקר משום שרצה להשתתף במבצע "עובדה" שעמד בפתח והוא היה ממתכנניו. 

ביולי 1949, עם החתימה על הסכמי שביתת הנשק עם סוריה, הסתיימה מלחמת העצמאות. 
לרבין מלאו 27 שנים והיה עליו להכריע על עתידו. אף שזכה במלגת לימודים וביקש לפנות ללימודים גבוהים החליט להמשיך בשירות הצבאי.