English

אוהלי זכור של דרור ישראל

אוהלי זכור של דרור ישראל

המסורת של תנועת דרור ישראל ממשיכה: כמות שיא של אוהלי זכור לזכר יצחק 

22 שנה אחרי הרצח, אוהלי הזכור של דרור ישראל עדיין כאן – ונראה שמעולם לא היינו זקוקים להם כמו עכשיו.

22 שנה עברו. השבר היה גדול ונדמה היה שהעולם לא יחזור להיות כפי שהיה; אבל השגרה ניצחה. נוער הנרות גדל, התגייס, למד באוניברסיטה, מצא עבודה והקים משפחה. ויום הזיכרון לרצח השתלב כעוד אחד מהמועדים המיוחדים ביומן השנה, כשעבור בני הנוער כיום, יצחק רבין הוא דמות מהעבר הרחוק, כמו בן גוריון או גולדה מאיר. אבל בתנועת דרור ישראל יש מי שעוסק במלוא הכוח בהנצחה ובזיכרון – בכיכר העיר, ולא רק בזו שנקראה על שם ראש הממשלה המנוח לאחר הרצח. 

"יש אנשים ששואלים – 'מה, אתם עדיין כאן?'", מספר הראל סטרטייבסקי חבר תנועת דרור ישראל, מרכזי אוהל הזכור של בכיכר ספרא הירושלמית. "אבל זה פצע פתוח שעדיין הולך איתנו, והוא כואב. צריך לטפל בפצע הזה, צריך להבין איך הרצח שינה את החברה הישראלית, לשבת ביחד, לדבר על זה. הכוונה היא לא לדבר רק על רבין האיש, אלא ליצור מפגש בין החלקים השונים בחברה הישראלית – ולדבר על האתגרים שלנו כיום".

אוהל הזכור של דרור ישראל נכנס לסיסטם של הזיכרון

אוהלי הזכור של דרור ישראל והנוער העובד והלומד נולדו ב-2005, אז הוצבה תערוכה ניידת לציון יום הרצח בכיכר רבין, בעת העצרת לזכרו. התערוכה, שהתקיימה באוהל מאולתר, הצליחה למשוך מבקרים רבים – והדגישה את הצורך בתיעוד והנצחה של יצחק רבין, של ההסתה נגדו, של הרצח – ושל הסכנה לדמוקרטיה שעדיין מתקיימת, גם לאחר שהדי היריות בכיכר שככו מזמן. לאור הצורך הגדול שהתגלה הרחיבו חברי דרור ישראל את המפעל לכ-40 אוהלים כיום – הפזורים בכל רחבי הארץ, ופעילים בימים הסמוכים ליום הזיכרון, וכמובן ביום עצמו. מדי שנה, כ-30 אלף איש מבקרים באוהלים השונים.

"אני חושב שרצח רבין הוא אירוע מאוד מאוד דרמטי בהיסטוריה שלנו", אומר דודו מלול, רכז אוהלי הזכור. "ההשפעות של הרצח הזה מורגשות עד היום, ולהערכתי נחוש בהן גם עוד שנים רבות קדימה. האוהל הוא לא מוזיאון, אלא מקום שבו נפגשים ומשוחחים – ואנחנו פונים לכל מי שרוצה להידבר עם מי ששונה ממנו. 

"יש כאן הרבה מפגשים – בין דתיים לחילוניים, בין ערבים ויהודים. דתיים מגיעים לכאן למרות הקושי – אנחנו מדברים כאן על ההסתה ועל הספר תורת המלך – ומשתתפים בדיון על דמותה של היהדות, על החברה בישראל ועל הגבולות שלה, מה אפשר להגיד ומה לא. לא חייבים להסכים – אבל מנהלים דיון, עם ויכוח שמכבד את כל הצדדים. 

"בנוסף לחשיבות האדירה של המפגש, בני נוער שמגיעים לכאן לומדים הרבה דברים. רבים מהם מופתעים לגלות שבניגוד למה ששמעו על רבין, שהוא נתן רובים לערבים ומה לא, הוא היה איש צבא, רמטכ"ל שהוביל את צה"ל בששת הימים. אבל הם מגיעים לכאן לא רק כדי ללמוד על ההסתה והרצח – אלא כדי להשתתף בשיח איך להפוך את ישראל לחברה פחות מקוטבת, איך לעצור את ההתפרקות שלנו".

להתאבל על ראש הממשלה של כולם

אחת המשימות החשובות של חברי דרור ישראל המפעילים את האוהלים היא להביא אותם לכל מקום בארץ – לא רק לתל אביב ושכנותיה. כיום, 40 אוהלים פרושים מעכו וכרמיאל בצפון ועד מצפה רמון בדרום. "חשוב שהאוהלים יהיו בפריפריה, בקיבוצים, במושבים, במקומות שאנשים חיים בהם", מדגיש מלול. "כשהגענו עם האוהל לאחד היישובים בחבל התענ"כים, פגשנו אישה כבת 60 – דתיה, מזרחית, מושבניקית, שאמרה שזו ההזדמנות הראשונה שניתנה לה להתאבל גם היא – כי גם לה נרצח ראש ממשלה". 

עפר יוסף חבר תנועת דרור ישראל, המשתתף במפעל זה עשר שנים ואחראי על הפעילות בתל אביב, מוסיף כי "בארבע השנים האחרונות החלטנו לא להישאר רק בכיכר רבין, ולהקים את האוהלים גם בשכונות נוספות בעיר- בכפר שלם, נחלת יצחק, יפו (התערוכה מוצגת בעברית ובערבית). זה אתגר שלנו לענות על הצורך הזה בשכונות. גם בתל אביב, למרות הדימוי שלה, אנשים רוצים להתקדם, להדחיק את האירוע ולעבור הלאה. זה בסדר, אבל אנחנו מאפשרים להם לעצור לרגע ולהיזכר, במי שהם היו אז, ולדבר על מה שקרה אז – ובעיקר מה שקורה היום".

דרור ישראל אהל זכור תל אביב

במרכז האוהל עומדת תערוכה המציגה את סיפור חייו של יצחק רבין, וכן את ההסתה שקדמה לרצח, ואת הרצח והאירועים שבאו אחריו. ואולם, ליבת הפעילות היא המפגש הבלתי אמצעי בין כל מי שבא לאוהל – בני נוער שמגיעים עם כיתות בית הספר שלהם או מישיבות תיכוניות, עוברי אורח ועוד. כולם מוזמנים לדיון שוויוני – המתמקד בשאלת דמותה של ישראל, כיום ובעתיד. 
"במפגשים באוהל אפשר ללמוד הרבה על מה שקורה היום במדינה", אומר סטרטייבסקי. "רוב האנשים בחברה הישראלית לא מאמינים שיש להם השפעה על המציאות ברמה החברתית. הם מתייחסים לכך בציניות, מרגישים ניתוק בין 'מה שקורה למעלה' לבין שהאנשים עושים. אנשים אומרים לך, 'עזוב אותך, אי אפשר להשפיע'. 

חוויה נוספת וחזקה באוהלים היא האפשרות למפגש בין פלגים שונים באוכלוסיה. באוהל בירושלים, למשל, שמגיעים אליו חרדים, דיברנו ופתאום הבנתי שהחרדים מרגישים את עצמם נרדפים כאן. אפשר להסכים עם זה או לא להסכים, אבל תארו לכם כמה אוכלוסיות בישראל מרגישות נרדפות בישראל? זה מטורף. זו חוויה מאוד בסיסית של הרבה אנשים".

הראל סטרטייבסקי, אוהל זכור בכיכר ספרא

"ברמה הכי בסיסית, באוהלים אנחנו מתמודדים עם מחלוקות – מאפשרים שיח בין אנשים שחושבים אחרת, כמו הגישה לגבי מקומות בילוי או תחבורה ציבורית בשבת; בנוסף גם מנסים ליצור הסכמות בנוגע לחיים המשותפים שלנו, כמו למשל בנוגע למפגש עם החברה הערבית בעפולה ובסביבתה", מוסיפה עדן חן, מרכזת אוהל הזכור של דרור ישראל בעפולה הפעילה במיזם זה עשור. "באופן כללי, הרבה סוגיות כאלה של מחלוקות מתפוצצות מאוד מהר, בפייסבוק או בשיח בין אנשים. אנחנו מנסים להעניק כלים כדי להתמודד עם השוני בינינו, כדי לשמור על עצמנו ועל החברה שלנו". 

"לפעמים המפגש לא מצליח"

המפגשים המתקיימים באוהלי הזכור, בין הגוונים השונים בחברה, הם נדירים במציאות הישראלית, שבה כל אחד מאיתנו מסתגר יותר ויותר בבועה של מי שחושב כמוהו. "קורים הרבה דברים לא צפויים במפגשים האלה", מעידה ניצן בר קמה המרכזת את אוהלי הזכור בדרום ומתגוררת בקיבוץ המחנכים של דרור ישראל בשדרות. "לפני שש שנים, ערכנו ישיבה ראשונה לקראת האוהל בשדרות, עם גורמים עירוניים שונים. יצאתי בוכה מהישיבה הזו: הם דיברו על העוול שהרגישו שעשו להם, על כל ההאשמות שהטיחו בהם  אחרי הרצח. 

"הם אף פעם לא דיברו על זה קודם, ולא יכולתי לדעת על התחושות הקשות האלה אם לא היינו נפגשים. שש שנים אחרי כן, רבים מהאנשים האלה הם השותפים הכי גדולים שלנו באוהל, הם נושאים את הדגל של המפגש בשדרות – הולכים ומזמינים אנשים לאוהל, ומסבירים שבשדרות יודעים להכיל ציבורים שונים. באחת השנים גם ערכנו ערב לדוברי רוסית – זה היה מטורף. התברר שזו הפעם הראשונה שהם דיברו על האירוע הזה ועל מה שהוא עשה להם".

חברי דרור ישראל הלוקחים חלק בהפעלת אוהלי זכור

עם זאת, בחברה כה מקוטבת וסוערת, לא תמיד המפגשים באוהל מתנהלים על מי מנוחות. "לפעמים המפגש הוא לא טוב, ולא מצליח", מסביר סטרטייבסקי. "במהלך ההדרכה באוהל עם בתי ספר אתה פוגש בני נוער שחיים באינטנסיביות את הפערים והסכסוך, והדבר מאוד מורגש. ערכנו הדרכה לבני נוער ממקיף מאחת השכונות בירושלים, והשיחה כל הזמן היתה על סף פיצוץ – אמירות אלימות, גזענות כלפי ערבים או שמאלנים. המדריכה הרגישה שזה נגדה ומולה, ושיש עליה תווית וזה לא משנה כל כך מה היא מנסה לעשות. 

"בסוף היום ערכנו ישיבה על מה שקרה באוהל, והאווירה הייתה קשה. ואז הגיע במקרה דוד מזרחי (צעיר ירושלמי שהיה ממובילי 'לה פמיליה' והפך לפעיל חברתי) וסיפר על חווית החיים שלו, על איך זה לגדול בירושלים. ופתאום הבנו עם מי נפגשנו בבוקר, הבנו למה המפגש כל כך טעון. זה עזר לנו לפתח פרספקטיבה ולהבין עד כמה המפגש הזה הוא חשוב ולא מובן מאליו".

כדי להרחיב את המפגש בין הקהילות ואת שיתוף הפעולה, אחת היוזמות של אוהלי הזכור היא חלוקת אות מגן הדמוקרטיה – המוענק לאדם התורם לקהילה ומחזק את חוסנה החברתי באורח יוצא דופן. "בשנה הראשונה לא האמנו שזה יתפוס, אבל גילינו שאנשים מתרגשים בטירוף מקבלת האות", אומרת חן. "יש ועדה עירונית, לא פוליטית, שתפקידה לבחור את הזוכים מבין כל ההמלצות שמגיעות מתושבי העיר, ולא פעם כשאנחנו מודיעים לזוכה על קבלת האות, הוא מתרגש עד בכי בשיחה ומביא את כל המשפחה לטקס. אנחנו לא מעניקים פרס לסלבריטאים, אלא לאנשים שחיים בעפולה, שנותנים כל יום מעצמם כדי לחזק את החברה".

רבים מחברי דרור ישראל עוסקים בפעילות אוהלי הזכור כבר שנים – ומדי שנה בשנה מקדישים חלק נכבד מזמנם הפנוי לנושא. מה המניע שלהם? "אני חוזרת לזה שנה אחר שנה מסיבות שהן כביכול סותרות אבל שתיהן אמת", אומרת בר קמה, "הראשונה היא שהמצב לא משתפר, שיש עוד המון עבודה על מנת שכולם יהיו שווים בחברה, שתהיה יכולת לשאת בחברה מחלוקות. יש המון אלימות, הדרה וגזענות - ואני פשוט לא רוצה לעמוד מהצד. 

שבעה ימים בנובמבר פועלים אוהלי הזכור של דרור ישראל לזכר יצחק רבין

"הסיבה השנייה היא שמשנה לשנה, המפגש סביב התוכן הזה מגביר את האמון והאמונה, מעמיד אותנו יחד מול שאלות אחריות משותפות - וזה מוציא את הצדדים הכי יפים באנשים. זה מחזק אותי ובונה את התחושה שאני לא בודדה, שגם מי שרחוק ממני בדעותיו בונה איתי חברה אחת שיש בה מקום לעמדות שונות".

למיקומי האוהלים השנה באתר דרור ישראל - לחצו כאן >

פרטים נוספים בדף הפייסבוק של דרור ישראל >